<h1>סמ"ג לאוין סימן ר"פ</h1>
<h2>דף קטז.</h2>
כתוב בפרשת תצא (דברים כ"ב ט') לא תזרע כרמך כלאים וקיימא לן כרבי יאשיה דאמר אינו לוקה עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כדאמר רב נחמן בפרק ראשית הגז (חולין קל"ו ב'), דמשמע לא תזרע כרמך עם כלאים (קידושין ל"ט א' תד"ה ההוא), ובירושלמי (כלאים פ"ח ה"א) מפרש שלוקה שתים אחת משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים. פירש רבינו משה (כלאים פ"ה הל' ז') וכן הרב רבי אליעזר ממיץ (יראים סי' שפ"ט) דכי בעי רבי יאשיה שלשה מינין זהו לחייב את הזורע מלקות אבל הכרם והמלאה נאסרין בלא זה, דמסתמא לא פליג רבי יאשיה על כמה משניות אהא דתנן (תוספתא כלאים פ"ג ה"ד) מחיצת הכרם שנפרצה קדש וחייב באחריותו ואהא דתנן (כלאים פ"ז מ"ה) המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו קידש ואהא דתניא בפ"ב דמנחות (ט"ו א') מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר ואסרו את הזרעים ועוד אהא דתנן (כלאים פ"ז מ"ח) המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור(ין), ודריש ליה רבא בפרק כל הבשר (חולין קט"ז א' ורש"י) מדכתיב המלאה דמשמע מילואו ותוספתו וכתב הזרע דמשמע כשנזרעו ונשרשו נאסר מיד הא כיצד זרוע מעיקרו בכרם בהשרשה זרוע ובא בהיתר הוסיף אין לא הוסיף לא, ובשם רבינו יצחק פירשו (קידושין ל"ט א' תד"ה לא) שכל אלה דלא כרבי יאשיה. וצריך עיון בפרק מעשר בהמה (בכורות נ"ד א') דמשמע שם דרבי יאשיה אין אוסר בכלאים כלל אף בכלאי זרעים אלא בג' מינין שאומר שם לרבי יאשיה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים זה בזה על ידי דבר אחר אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה, משמע דדגן ודגן שהם חטה ושעורה אינן כלאים אלא על ידי דבר אחר לרבי יאשיה, ואומר רבינו יצחק (תד"ה דגן) דהאי דבר אחר לא קאי אדגן ודגן אלא אתירוש ודגן אבל דגן ודגן הוו כלאים בלא דבר אחר.
<h2>דף קלו:</h2>
כתוב בפרשת תצא (דברים כ"ב ט') לא תזרע כרמך כלאים וקיימא לן כרבי יאשיה דאמר אינו לוקה עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כדאמר רב נחמן בפרק ראשית הגז (חולין קל"ו ב'), דמשמע לא תזרע כרמך עם כלאים (קידושין ל"ט א' תד"ה ההוא), ובירושלמי (כלאים פ"ח ה"א) מפרש שלוקה שתים אחת משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים. פירש רבינו משה (כלאים פ"ה הל' ז') וכן הרב רבי אליעזר ממיץ (יראים סי' שפ"ט) דכי בעי רבי יאשיה שלשה מינין זהו לחייב את הזורע מלקות אבל הכרם והמלאה נאסרין בלא זה, דמסתמא לא פליג רבי יאשיה על כמה משניות אהא דתנן (תוספתא כלאים פ"ג ה"ד) מחיצת הכרם שנפרצה קדש וחייב באחריותו ואהא דתנן (כלאים פ"ז מ"ה) המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו קידש ואהא דתניא בפ"ב דמנחות (ט"ו א') מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר ואסרו את הזרעים ועוד אהא דתנן (כלאים פ"ז מ"ח) המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור(ין), ודריש ליה רבא בפרק כל הבשר (חולין קט"ז א' ורש"י) מדכתיב המלאה דמשמע מילואו ותוספתו וכתב הזרע דמשמע כשנזרעו ונשרשו נאסר מיד הא כיצד זרוע מעיקרו בכרם בהשרשה זרוע ובא בהיתר הוסיף אין לא הוסיף לא, ובשם רבינו יצחק פירשו (קידושין ל"ט א' תד"ה לא) שכל אלה דלא כרבי יאשיה. וצריך עיון בפרק מעשר בהמה (בכורות נ"ד א') דמשמע שם דרבי יאשיה אין אוסר בכלאים כלל אף בכלאי זרעים אלא בג' מינין שאומר שם לרבי יאשיה תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים זה בזה על ידי דבר אחר אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה, משמע דדגן ודגן שהם חטה ושעורה אינן כלאים אלא על ידי דבר אחר לרבי יאשיה, ואומר רבינו יצחק (תד"ה דגן) דהאי דבר אחר לא קאי אדגן ודגן אלא אתירוש ודגן אבל דגן ודגן הוו כלאים בלא דבר אחר.
